אל תבלעו את הצפרדע

אז על הדכדוך אחרי לידה שחוויתי ניתן להבין מבעד כל פוסט שכתבתי.
גם הספר שהוצאתי לאור מתעסק בתקופה הכואבת הזו. היה לי תינוק מתוק מתוק בידיים שכל כך ציפיתי לו והייתי בטוחה שאני שמחה ושטוב לי רק העייפות אולי לא מאפשרת לי בדיוק עכשיו את הגישה לכל הטוב הזה ושזה עניין מאוד זמני ושולי כי אושר כאן בא לעולמי וצריך להתרכז בו. רק כשהלכתי עם הבייבי לרופא ילדים לבדיקה ראשונה, הוא התפלא ושאל אותי לפשר חיוכי הקורן, כאילו מה, לא חוויתי טראומה גופנית ומנטאלית בשום צורה? כאילו לקחתי את התינוק מהחנות או משהו, והחיים המשיכו לי כסדרם? רק כשהוא העיר לי שאני נראיתי לו כמו הבייביסיטרית ולא כמו האמא, פרצתי בבכי שהגיע בלי הזמנה, הכנה, ובלי קשר לכלום. הרופא ישר אמר אה אוקיי, אז את בסדר. את האמא ללא ספק.

את החודשים שלאחר מכן חוויתי בדואליות מטמטמת- האושר והבדידות/ תחושת המזל והכאב

עכשיו היה זה הגניקולוג שלי שהרגיש צורך מאיזושהי סיבה לערוך עימי שאלון בקשר למצבי הריגשי כאמא טרייה. גם אצלו הבכי נפרץ מעצמו ומשם הופנתי לפסיכיאטרית שמתמחה בנשים.
היא הרגיעה אותי שזה לא דיכאון כי אני תיפקודית ושמדובר בדכדוך שלאחר הלידה. ושרוב הנשים חוות את זה. 90% למעשה מהנשים חוות את זה. זה כל כך בלתי נתפס. מי שלא התמזל מזלה והרופאים שבחייה לא הפנו את תשומת ליבה למשהו שכדאי להתבונן בו, כנראה דחתה על הסף את מה שהיא חווה, התעלמה, קפאה, ברחה, חוותה עוד התדרדרות, התעלמה, נמנעה או כל אפשרות נוספת וחסרת אונים והרי ידוע שכל דבר שעובר עלינו שלא מקבל תשומת לב יחזור שוב ושוב במופעים שונים וצורות אחרות.

 

הלוואי הלוואי שמי שקוראת את הטקסט הזה ונמצאת בבייבי בלוז משלה תרשה לעצמה לדבר, להתייעץ, לשתף ולקבל עזרה. כי זה לא חייב להיות כואב כל כך. אני בחרתי לקחת כדורים נוגדי חרדה לתקופה מוגבלת של חצי שנה. אבל חלק מחברותיי בחרו בשיחות קבועות אצל איש/אשת מקצוע ואחרות בקריאת ספרים מותאמים או התחברו לפורום אימהות תומכות. רק אל תהיו עם זה לבד.
רק אל תבלעו את הצפרדע.

נועה רבן

© 2019 All rights reserved to Noa Raban.

MOTHER'S DAY

A DOUBLE TAKE ON A NEWBORN MOMMY’S LIFE